<h1>רמב"ן — ב"מ</h1>
<h2>דף יג:</h2>
ורש"י ז"ל פירש כדאשכחן גבי קונה מן ההקדש שאמרה תורה ונתן הכסף וקם לו, ואינו מחוור דמהקדש לא גמרינן הדיוט, ועוד דאימעיט ליה הקדש מהכא שהרי אינו בתורת אונאה, אלא עיקר משמעותיה דקרא בכסף הוא דכתיב או קנה ודרך קנייה בכסף והיינו דלא אמרינן הכא מ"ט דר' יוחנן כדאמרינן מ"ט דר"ל משום דר' יוחנן לאו ק"ו קא דריש ולאו קרא קא דריש אלא סתם קנין במעות קאמר.
<h2>דף טז:</h2>
פרש"י ז"ל דמשנה יתירה היא וכו', ולי נראה דמשנה צריכה היא דאפשר למישרא צאן ברזל טפי ממחצית שכר דחנוני, דהתם מחצה מלוה גמורה היא מעות שלוקח ומוכר בהם לעצמו, אבל כאן כיון דלאו להוצאה ניתנו אלא צאן שלו מחזיר, אע"פ שקבל אחריותן, ש"ש שמתנה להיות כשואל הוא, ואיצטריך, והא דאוקים אביי למתני' דבכורות בדקביל עליה נותן אונסא וזולא הכי קאמר שהנותן קבל עליו אם נאנסו בליסטים מזויין או אם הוזלו כל זמן שהן קיימין, אבל מתו או הוקרו ברשות מקבל הן, ומשו"ה קרי להו צאן ברזל, ואפ"ה אקשי רבא דלא מיקרו צאן ברזל אלא היכא דקביל עליה מקבל כולהו דאי לא תימא הכי ליפלוג וליתני בדידה דכה"ג דלא קביל מקבל אונסא וזולא מחיים שרי כדאיתמר לעיל שלא עשאה דמים מחיים אלא לאחר מיתה, מדלא פליג ותני בדידה ש"מ דלא הוי צאן ברזל עד דקביל עליה מקבל אונסא וזולא וכחשא וכולהו, וכן צאן ברזל האמורים בכל מקום בדין אשה ובעלה שקבל עליו הכל.
<h2>דף כה.</h2>
[ב"מ נ"ז ע"א] הא דאמרינן יצא לחולין דבר תורה וצריך לעשותו דמים מדבריהם או מדברי תורה, לומר שהוא צריך לשלם להקדש דמים שהוא שוה, אע"ג דמוקמינן מ"ד צריך לעשותו דמים מדברי תורה כמ"ד ביטול מקח יש להן לא מבטיל חילול דידיה, דבשלמא הדיוט כיון דדילמא לא מהדר ליה א"נ עבר כדי שיראה לתגר לא גמירי ומקנו מעיקרא, אבל הקדש כיון דעל כרחו משלם לעולם ויתן בו כדי דמיו הוה ליה כפודה מתחלה בשויו ואומר עכשיו מקצת דמים ומקצתן כדשיימי ביה תלתא דפקיעי, והא דאמר שמואל הקדש שוה מנה שחללו על שוה פרוטה מחולל, במחללו לדעת כן היא ואינו צריך לעשותו דמים כלל, ודאמרינן מר אית ליה דשמואל ומר לית ליה דשמואל, לומר שכיון שהוא יכול לחללו ודאי על פחות מכדי דמים, כשטועה נמי ומחלל וסבור שיהא שוה כדי דמים אינו משלם אלא מדבריהם שלא הקפידה תורה בדמי הקדש, והכי נמי אמרינן בתמורה [כ"ז ע"ב] דהא דשמואל במתכוין לאחולי הוא. ואי קשיא לשמואל בערכך דכתב רחמנא למה לי, ועוד דהא דרשינן (מ)התם [סנהדרין ט"ו ע"א] עשרה כהנים כתובים בפרשה דאלמא לכתחלה מיהת צריך ליתן כדי דמים, לא קשיא דקראי בהקדש ביד גזבר שמוכרו לאחר בכדי דמים, הכא בהקדש ברשות בעלים שעושה דרך חלול, ועוד איצטריך להא דאמרן לעיל [נ"ה ע"א] פרה זו תחת פרה זו של הקדש הקדשו אינו פדוי, דהתם משום דלא הזכיר דמים כלל ורחמנא אמר בערכך דאלמא צריך להזכיר בו ערך דמים, ומיהו ערך דכהן כדי דמים הוא בשומא, ושל בעלים בכל מאי דאמרי בהו לשמואל דאמר אפילו לכתחלה.
